פסק-דין בתיק עפ"א 57658-10-12

1.         לפני ערעור על החלטתה של כב' השופטת לימור ביבי-ממן מיום 14/10/12 אשר ניתנה בבית משפט לעניינים מקומיים בהרצליה ולפיה נדחתה בקשת המבקש למחוק הערת אזהרה שנרשמה ביום 25/11/03 על זכויותיו בחלקה 14/17 בגוש 6517 (להלן: "המקרקעין") ולפיה הוגש נגדו כתב אישום בעמ"ק 2/62/02. (להלן: "הערת האזהרה").

2.         ביום 24/2/02 הוגש נגד המערער כתב אישום בגין ביצוע עבודות בניה במקרקעין ללא היתר כדין.

ביום 7/4/03 התקיימה ישיבת הקראה. הנאשם כפר באישום. התיק נקבע להוכחות אך במועד ההוכחות הודיע ב"כ הנאשם, כי הנאשם עזב את הארץ לצמיתות. ביקש שחרור מייצוג. בית משפט שחררו מייצוג. ביום 22/2/06 הותלו ההליכים נגד הנאשם עפ"י בקשת המאשימה ועד ליום הגשת הבקשה לא חודשו.

הערת האזהרה נרשמה ביום 25/11/03.

3.         המערער הגיש בשנת 2012 בקשה עפ"י סעיף 221 (ד) לחוק התכנון והבנייה התשכ"ה - 1965 (להלן: "החוק" או "חוק התכנון והבנייה") להורות על מחיקת הערת האזהרה, שכן העבירה שיוחסה לו, היא מסוג "עוון" ועפ"י סעיף 9 (א) (3) לחסד"פ, אין להעמיד אדם לדין אם עברו חמש שנים מיום ביצוע העבירה.

במקרה דנן, כבר ממועד התליית ההליכים בשנת 2006 עברו 6.5 שנים ועל כן טען המערער - המבקש כי יש למחוק את הערת האזהרה.

4.         המשיבה התנגדה לבקשה. היא טענה כי סעיף 9 לחסד"פ כפוף לאמור בסעיף 94 א' לחסד"פ, וניתן לחדש ההליכים גם בחלוף תקופת ההתיישנות באישור היועץ המשפטי לממשלה.

כמו כן טענה, כי היא בוחנת את האפשרות לחידוש ההליכים בשים לב לכך, שהנאשם עזב את הארץ ולא ניתן היה לנהל את משפטו.

5.         בית משפט קמא דחה את הבקשה. כב' השופטת קיבלה את טענת המשיבה ולפיה סעיף 94 א' לחסד"פ  מתנה על סעיף 9 לחסד"פ וקובע מפורשות הסדר ספציפי ולפיו, על אף האמור בסעיף 9 לחסד"פ; במקרה של התליית הליכים הרי שניתן לחדש הליכים בחלוף תקופת ההתיישנות בכפוף לאישור היועץ המשפטי לממשלה.

עוד נקבע, כי תכלית סעיף 94 לחסד"פ היא בין היתר ברצון למנוע מצב שבו נאשם עוזב את הארץ לאחר תחילת משפטו וישוב אליה בחלוף תקופת ההתיישנות בלא חרב ההליך המשפטי מונחת על צווארו. (לעניין זה הפנתה לדברי ההסבר להצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 16) התשנ"ג - 1993 ס"ח 277, וכן ע"פ 739/07 יונתן פרנק קנת נ' היועץ המשפטי. בג"ץ 6972/96 התנועה למען איכות השלטון נ' היועמ"ש פ"ד נא (2) 757).

כמו כן ציינה, כי הערת אזהרה שנרשמה לפי סעיף 221 לחוק התכנון והבנייה, מטרתה להזהיר קונים פוטנציאליים מרכישת נכס שתלוי בעניינו הליך.

בנסיבות אלו נדחתה הבקשה.

6.         ב"כ המערער טוען, כי תכליתה של הערה שנרשמת על פי סעיף 221 (ה) לחוק, היא להגן על צדדים שלישיים. כלומר - קונים פוטנציאליים. אך תכלית זו לא מתקיימת כאשר מדובר בהערת אזהרה שנרשמת מכוח סעיף 221 (א) לחוק כפי שנעשה בענייננו.

עוד טען, כי בית משפט קמא התעלם מכך שעל פי סעיף 221 (ד) לחוק, לבית משפט קיים שיקול דעת נרחב למחוק הערת אזהרה שנרשמת לפי סעיף 221 לחוק ובית משפט קמא לא הפעיל כלל את שיקול דעתו.

7.         ב"כ המשיבה טוען כי יש לדחות את הערעור. מפנה להחלטתו המפורטת של בית משפט קמא. מדגיש, כי מטרת ההערה היא להזהיר קונים פוטנציאליים לרכוש נכס שקיימת אפשרות לגביו כי בעתיד יינתן צו בנוגע לחריגת בנייה באותו נכס.

במקרה דנן, מדובר במערער שלא התייצב כלל לדיון. הוא נמצא בחו"ל שנים רבות. הערת האזהרה כלל לא מפריעה לו בחייו השותפים ולו לא היה מעוניין למכור את הנכס לקונים פוטנציאליים, הוא כלל לא היה נדרש להגשת בקשה שכזו.

            דווקא בנסיבות אלו יש למנוע מצב שבו קונים ירכשו נכס שקיימת לגביו חריגת בנייה ויש להותיר את האזהרה בעינה שהרי זו מטרתה.

8.         לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה דין הערעור להידחות מהנימוקים כדלקמן:

א)         ב"כ המשיבה טען ובצדק, כי בית משפט רשאי לדחות את הערעור על פי סעיף 208 לחסד"פ בשל העובדה שהמערער לא התייצב לדיון.